עם אחד עם הרבה בירות

מאת שחר הרץ | 17/03/2014

לאחרונה פרסם דגן בר אילן פוסט שהיה מעין "קול קורא" בו שיתף את המצב אליו נקלעה מבשלת העם – "לגדול או לחדול" כלשונו. אנחנו קוראים למי שתחום בירות הבוטיק חשוב לו לקרוא את הכתבה, לשתף … ולעניין משקיעים פוטנציאלים.

מה משותף לסמואל אדמס בוסטון לאגר, He’brew Genesis Ale, ברוקלין לאגר, ו- Pete’s Wicked Ale?  לקהל הרחב רוב (או אפילו כל) השמות האלו לא אומרים דבר. לחובבי הבירה שביניכם רוב (או אפילו כל) השמות האלו מוכרים כמותגים של בירות בוטיק אמריקאיות – אייקוניות אחת אחת. זהו מכנה משותף נפלא, אבל לא העיקרי. בירות אלה, ועוד רבות אחרות פחות מוכרות אך לא פחות טובות חייבות את קיומן לקונספט פשוט ויעיל, שקיים גם בתעשיות מקבילות לבירה כמו יין ומזון שנקרא "בישול בירה חוזי" (או באנגלית – Contract Brewing). יתרה מכך – אם בירות אלו חייבות את קיומן לשיטה זו של יצור בירה, אזי חלק גדול מאוד ממהפכת מבשלות הבוטיק בארה"ב של שלושים ומשהו השנים האחרונות נשען על הכתפיים של מבשלות חוזיות, ואגדיל לאמר שעולם הבירה כפי שאנחנו מכירים אותו היום, לרבות בישראל, לא היה נראה אותו דבר בלעדיהן.

בישול חוזי משמעותו שימוש של בעל מותג בירה כלשהו בציוד (ולפעמים גם בידע) של מבשלת בירה קיימת לטובת יצור של בירה למטרות מסחריות, כאשר קיימות שתי סיבות עיקריות לבחור בצורה זו של יצור בירה:
1. לבעל המותג אין את המשאבים להקמת מבשלה משלו אך הוא מעוניין בכל זאת לייצר בירה מסחרית.
2. לבעל המותג אין יכולת לייצר כמות מספקת של בירה לצרכיו המסחריים.

בעל המותג יהיה לרוב יצרן בירה בפני עצמו, אך לעיתים הוא יכול להיות גם מתחום אחר בשרשרת החיים של המוצר כמו מפיץ, בעל פאב, רשת שיווק, מסעדה או אפילו קופירייטר. המקרים הקלאסיים כדוגמת הארבעה הנ"ל הם של יצרני בירה בעלי חזון, תשוקה, תוכנית עסקית ומתכון – אך ללא הממון הדרוש להקמת מבשלה – והדרך היחידה בה יוכלו להגשים את חלומם הוא להעזר במבשלות קיימות בעלות כושר יצור מוגבר ומיכלי תסיסה פנויים. בארצות הברית הקונספט הזה מקובל לחלוטין ונמצא בשימוש תקופה ארוכה בהצלחה רבה. יש מבשלות רבות שמציעות את שירותיהן באופן הזה, ומותגי בירה רבים מיוצרים תוך שימוש ב"ברזלים" של מבשלה אחרת.

עכשיו אשאל – מה המשותף לבירות הבאות: הדובים, לאפינג בודהה, גופר'ס, מאיבירוביץ', הדיקטטור, הצבי, ספארו, ביר-רימון, מידן, ארבעים ושמונה, עמק המעיינות, שנקין, קלרה ועוד? גם בלי להיות מעורים בתעשית הבירה המקומית, רק מלקרוא עד עכשיו אתם כבר יכולים לנחש את התשובה, אבל מלבד היותן מותגי בירה ללא מבשלה מסחרית משלהם (חלק מהאנשים שמאחורי המותגים האלו עדיין מתפעלים במקביל מבשלה ביתית), לכל הבירות האלו יש עוד דבר משותף – כולן מיוצרות באותה מבשלה מסחרית. מבשלה שניסתה, מנסה, ובשאיפה תוכל להמשיך לנסות לשנות את נוף הבירה הישראלי, עם שם שהוא לא פחות ממתבקש – מבשלת העם.

בשלוש השנים שהיא קיימת קישטה מבשלת העם את מדפי חנויות הבירה, המסעדות והפאבים בישראל בעשרות מותגי בירה מקומיים ומקוריים. למעלה משליש מכל בירות הבוטיק הישראליות שיוצרו בישראל מאז 2011 יצאו משערי מבשלה זו. נכון, חלקם מופצים בתפוצה כה קטנה שגם יודעי דבר מתקשים להשיגם, אבל זה לא משנה את העובדה שחלומם של יצרני בירה חובבים רבים לשווק בירה מסחרית משלהם קרם עור וגידים תודות למבשלת העם. בנוסף, נפח היצור הקטן של המבשלה (200 ליטר בכל בישול) איפשר גמישות רבה ויצירת בירות חד פעמיות לאירועים כמו חתונות או ימי כיף של עובדי חברה – הכל תחת מטריה של מבשלה מסחרית עם אישור משרד הבריאות, כשרות וצוות מיומן שמייצר בירות איכותיות.

מצד שני, אותו נפח בישול קטן הוא זה שמעמיד את מבשלת העם בימים אלו בפני צומת דרכים. למרות הכפלה של מספר מיכלי התסיסה לפני כשנה, למרות שיש לקוחות שעומדים בתור כדי להשתמש בשירותי המבשלה, ולמרות שמותג הדובים (מותג הבית של מבשלת העם) נמצא במצב של "צרות טובות" ונאלץ לסרב בנימוס לנקודות מכירה רבות שמעוניינות למכור אותו עקב צוואר בקבוק במיכלי התסיסה – יכולת היצור של המבשלה כמו שהיא היום עדיין לא מצליחה להוות צידוק כלכלי לקיומה.


דגן בר אילן

לפני כשלושה שבועות פרסם דגן בר אילן, שיחד עם אחיו רותם הוא הבעלים המשותף של מבשלת העם, פוסט אמיתי וקורע לב בבלוג שלו, שהיה מעין "קול קורא" בו שיתף את המצב אליו נקלעה המבשלה לאחרונה ("לגדול או לחדול" כלשונו). בשיחה שערכתי עם רותם השבוע שמעתי ממקור ראשון את אותם הדברים גם ממנו, וגם את דרך הפעולה בה הם בחרו לנקוט כדי לנסות ולהציל את המבשלה מסגירה שמרחפת מעל ראשה.

"אם בהתחלה היו לנו חששות מסויימים שהקונספט לא יעבוד, עכשיו אנחנו בטוחים בו במאת האחוזים", אומר רותם. "לא תהיה לנו שום בעיה להוכיח לכל משקיע פוטנציאלי שעם יכולת יצור גדולה פי 3 ממה שהיא היום המבשלה הופכת לא רק למאוזנת אלא לרווחית", הוא ממשיך. "אנחנו צריכים עוד מיכלי תסיסה ולא חסר לנו מקום עבורם, וככל הנראה בהמשך גם מערכת בישול נוספת וגדולה יותר עבור לקוחותינו המשמעותיים, שתפעל במקביל למערכת הקטנה והגמישה שתוכל להמשיך לספק את הצורך של היצרנים הקטנטנים ו/או החד פעמיים".


רותם בר אילן

מבשלת העם הוקמה בעזרת הון עצמי והלוואות, ללא גב כלכלי משמעותי, ויחד עם מציאות כואבת של להיות יצרן בירה בישראל ומעט טעויות שנעשו לאורך הדרך (בהן רותם לא מתבייש להודות) הם הגיעו למצב הנוכחי בו הם צריכים לגייס הון נוסף ומשמעותי על מנת להמשיך להתקיים. כיאה למבשלה עם שם שכזה, גם האחים בר אילן הבינו שהדרך הנכונה תהיה ככל הנראה לגייס קבוצה של משקיעים קטנים במקום אחד או שניים גדולים, ובימים אלו הם בעיצומו של תהליך הגיוס הזה, כאשר כל קהילת חובבי הבירה בישראל תומכת (לפחות ברוחה) בגבם.

אני באופן אישי מתקשה לדמיין את תעשית בירות הבוטיק הישראלית ללא מבשלת העם. סגירתה תנחית מכה מוראלית קשה לעושים במלאכה ועלולה להרתיע גורמים אחרים מלהכנס לתחום ולהמשיך להשקיע בו ולפתח אותו. אם רק היתה לי האפשרות הייתי עומד ראשון בתור כדי להצטרף למאמץ, ובתור בעל עסק מקורי משלו בתחום הבירה שגם הוא כרוך בהשקעה כספית לא מבוטלת, אני מבין לליבם של דגן ורותם ומחזיק אצבעות שהכל יסתדר.

במצב אידיאלי כל חובב בירה שתחום זה יקר ללבו אמור להיות חלק (ולו קטן ביותר) מקבוצת משקיעים שתאפשר למבשלת העם להמשיך בעבודת הקודש. בפועל, המבשלה תנסה להרכיב בשבועות הקרובים קבוצה של כמה עשרות אנשים שישקיעו כל אחד סכום לא גדול של כסף אבל כזה שיצטבר למספיק כדי שלא יגמר החלום. זו גם ההזדמנות של כל מי שקורא כתבה זו לחשוב על מועמדים פוטנציאלים שיוכלו לעזור, ולהפנות אותם לדגן ורותם על מנת לקבל פרטים מלאים.

דגן בר אילן, 054-2884735
רותם בר אילן, 054-8086565