אתגר הבירה של וואלוניה

מאת שחר הרץ | 17/12/2013
יום שישי, 1 בנובמבר 2013, רבע לעשר בבוקר. דקות ספורות אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר במלון קראון פלאזה במרכז ליאז' ורבע שעה לפני הזמן המתוכנן, אני מחליט להקדים את הקבוצה ממנה אני חלק בביקורי המיוחד הזה בבלגיה ולעשות את דרכי במעלה המדרגות אל אולם הכנסים של המלון הנמצא קומה אחת מעל. ההתרגשות של לראות את המתרחש מאחורי הקלעים של תחרות בירה בינלאומית מקצרת את סבלנותי והרצון שלי לנצל את הזמן שם בצורה המירבית מושך אותי למעלה. מיד במעלה גרם המדרגות אני מוצג בתיזמון מושלם אל לוק דה רדמקר – מומחה בירה מקומי והמארגן בפועל של התחרות, שצועד יחד איתי לכיוון חלל מרשים שיכול להתאים באותה מידה לנשף מפואר או לשיפוט של תחרות בירה מכובדת.
לא ציפיתי שאוכל לתפוס את תשומת הלב של לוק ליותר מדקות בודדות, שהרי מי כמוני יודע כמה לחץ יש על כתפיים של מארגני אירועים ותחרויות בירה בזמן האירוע עצמו, אבל לשמחתי תפסתי אותו בזמן רגוע יחסית שאפשר לו לסייר איתי ברחבי האולם, לספר לי על אופי התחרות ולהצביע בגאווה על אושיות הבירה הרבות והמגוונות שמאכלסות את כסאות השופטים. את הפרצופים המוכרים זיהיתי כבר בעצמי – טים ווברוג'ר פרוץסטיבן בומונטליסה מוריסוןצ'אק קוק – מומחי בירה, עיתונאים וסופרים בתחום שעל כתביהם התחנכתי והיוו עבורי השראה רבה. יחד איתם יושבים עוד כחמישים אנשים בחדר הגדול, כולם מומחי בירה כאלו ואחרים מקצוות העולם – אך ביניהם אפילו לא יצרן בירה אחד.

"אנחנו לא מאפשרים ליצרני בירה מקצועיים ומסחריים לשפוט בתחרות, כי להם יש יכולת לזהות בירות מסויימות אפילו בטעימה עיוורת ולהשפיע על אובייקטיביות התוצאות" אומר לוק תוך שהוא מצביע על בחור מבוגר ומזוקן. "יש רק חריג אחד מהנוהל הזה, ג'ף ואן דן סטין, שאמנם מייצר בירה מדי פעם במבשלה קטנה, אבל מתפרנס למחייתו בעיקר מאומנות". בזוית העין אני מזהה באחד השולחנות גם את יפה ביירגסו (הידוע יותר כאחיו התאום של Mikkeller מדנמרק או בשם המותג שלו: Evil Twin) – אחד מיצרני הבירה המדוברים ביותר בעולם כיום, אבל תיארתי לעצמי שהוא כאן על תקן בעל פאב ויבואן בירה, ושעצם היותו יצרן בירה "צועני" ללא מבשלה משלו אפשרה גם לו לכהן כשופט בתחרות זו.

אני משחרר את לוק חזרה להתרוצצות שלו בין שולחנות השופטים, חדר המזיגה ועמדות שכלול התוצאות וחובר לשאר חברי הקבוצה שבשלב זה עלו גם הם אל האולם כדי לראות ולחוות את התחרות. המארגנים מושיבים אותנו בשולחן VIP בתוך האולם ומגישים גם לנו כמה בירות ודף ציונים רשמי כדי שגם אנחנו נוכל להזדהות עם השופטים ה"מסכנים" שצריכים לעשות את זה כל היום… וגם ביום שאחרי. כל אחד מהם ילגום ויציינן עשרות בירות שונות בחלון זמן של 4 שעות, ויעשה זאת שוב יום למחרת. אנחנו כאורחים נסתפק בשלוש-ארבע דגימות, הרבה תמונות למזכרת ונמשיך בדרכנו לסיור רגלי בעיר ליאז' – מרכז הכלכלה והתרבות של וואלוניה, החצי הדרומי של בלגיה.

שבועות בודדים קודם לכן פנה אלי ג'ינו נאלה, הנספח המסחרי של שגרירות בלגיה בישראל בתיווך של ידידי הטובים בבריסל איירליינס והציע לי להצטרף על תקן עיתונאי בירה לנסיעה מיוחדת זו שיזם משרד התיירות של וואלוניה, שמטרתה לקדם את האזור הזה של בלגיה מבחינה תיירותית כללית, ואת נושא תרבות הבירה שם באופן ספציפי. הנסיעה תוזמנה סביב תחרות הבירה השנתית Brussels Beer Challenge, שהתקיימה זו השנה השניה ברציפות (שנה שעברה בבריסל, השנה בליאז'), ושהיא עצמה משמשת כיריית פתיחה לחגיגות בירה שלמות של שבועיים רצופים בהם ליאז' הפכה להיות מוקד עליה לרגל של כל חובבי המשקה המזוהה כל כך עם בלגיה ונחשב לאחת הגאוות הלאומיות הבודדות של אומה צנועה זו.
ג'ינו לא ממש היה צריך לשכנע אותי. כל שהיה עלי לעשות זה להציץ בלו"ז הצפוף שלי ולוודא שאין לי יותר מדי דברים להזיז כדי לנצל את ההזדמנות הנפלאה שנפלה לידי. תוך שעות ספורות כרטיס הטיסה באדיבות בריסל איירליינס נחת בתיבת המייל שלי והתחלתי להתכונן נפשית. יצא שתזמון הנסיעה היה כמעט מושלם – ימים בודדים לפני נסיעה מתוככנת נוספת שהיתה לי לבלגיה, הפעם כמדריך של טיול בירה מאורגן לקבוצה של 20 חובבי בירה נלהבים. מעבר להזדמנות טובה לחוש את מזג האויר בבלגיה לפני הטיול המאורגן, הנסיעה העיתונאית היתה מבחינתי בגדר חוויה שונה לגמרי מכל ביקורי הקודמים והרבים בבלגיה – בפעם הראשונה אני מודרך ולא מדריך.
ואיזה שיעור מאלף קיבלתי.
אנט, המלווה הראשית שלי ושל הקבוצה המצומצמת אך אקסקלוסיבית של עיתונאי בירה מארה"ב התגלתה כאנציקלופדיה מהלכת של כל מה שהוא בלגיה. ממרומי עשרות שנותיה כמלווה קבוצות ברחבי העולם ובעיקר בבלגיה מעצם היותה מקומית היא שפכה עלינו ידע רב ומעשיר על האומה הבלגית, התרבות, האוכל, ההיסטוריה ואופי האנשים. גם על בירה היה לה הרבה מה להגיד, אבל במקרים האלו היה גם לי הכבוד להעניק הרבה מהידע שלי לחברי הקבוצה.
מסלול הטיול בן החמישה ימים שלנו חפף ברובו לזה של חבר השופטים המכובד של ה- Brussels Beer Challenge, מה שאומר שהתחככנו בהם לא רק במלון בו כולנו שהינו, אלא גם בסיורים המרתקים והמפנקים בכמה ממבשלות הבירה האיכותיות ביותר של וואלוניה. לעד יחקק בזכרוני הביקור במבשלת Bellevaux הקטנה, הממוקמת באחד האזורים היפים ביותר של בלגיה, ובה ביקרתי לראשונה לפני חמש שנים. אז היתה המבשלה ממש בחיתוליה, ושמחתי לראות שהשנים עשו לה טוב. למחרת תזכה המבשלה במדלית הכסף בקטגורית הפורטר/סטאוט בטקס הנעילה של התחרות, ובערב בו ביקרנו היה ניתן לחוש מצד אחד את המתח וההתרגשות של בני המשפחה המארחת לקראת הגעתם (שהתעכבה בשעתיים לפחות) של חבורת השופטים המכובדת, ומצד שני את האוירה המשוחררת והכפרית, עם הגישה הבריאה והרגועה שהכל יהיה בסדר (גם אם חזיר הבר שנצלה על האש תוך כדי סיבוב מאז אחרי הצהריים יתייבש קצת).

לבסוף הם הגיעו. כבר היה חושך. לפיד בוער ביד של כל שופט שצעד במעלה הכפר על הדרך הספק סלולה אל המבשלה האיר את האזור בגווני כתום אש מרהיבים. תזמורת מקומית של כתריסר נגנים צעירים אותם שמענו מתאמנים בזמן ההמתנה הארוכה לשופטים ליוותה אותם עם שילוב של שירי עם וואלונים וקאברים לשירי פופ מוכרים. אחרי קצת מינגלינג, נאומים קצרים וסיור במבשלה ישבנו כולם לסעוד ארוחה מענגת ואותנטית שהיתה תצוגת תכלית המטבח הבלגי כשכל זה מלווה במגוון הבירות של המבשלה לרבות שתיים שיוצרו במיוחד עבור ערב זה.

כל זה הגיע רק ערב אחד אחרי שיא נוסף של הטיול – סיור במנזר ואל-דיו – המנזר היחיד שהוא לא טראפיסטי אשר מייצרים בו בירה. גם בו ביקרתי בעבר, אך לא בצורה מעמיקה כמו הפעם ולפני ההרחבה והשיפוץ שעברה המבשלה האיכותית, אשר זכתה גם היא במדליה (ארד עבור הגרנד קרו שלהם) במסגרת התחרות. אין הרבה דברים שיכולים להתעלות על ארוחת ערב חגיגית ועשירה עם בירות ללא הגבלה כשבשולחן איתנו יושב הבעלים של המבשלה – בחור צעיר בן שלושים וקצת, מתרגש וצנוע אך מלא תשוקה לבירה, שחולק איתנו את סיפורו האישי וזה של המבשלה, עונה לשאלותינו הרבות בחן רב ובאנגלית רהוטה יחסית תוך שהוא לא מפסיק למלא לנו את הכוסות בכל הזדמנות.

שלושת הימים הראשונים של נסיעה זו הוקדשו לעיר ליאז' ולסביבתה וכללו בין היתר את ערב הגאלה של פתיחת התחרות שהתרחש ב- Liège-Guillemins – אחת מתחנות הרכבת המרשימות באירופה שתוכננה ע"י סנטיאגו קאלאטראבה הספרדי ונראית כאילו לקוחה מהעתיד הלא רחוק, וגם ביקורים בבית קברות אמריקאי מרשים ועצום מימדים של קורבנות מלחמת העולם השניה, סיבוב קצר בעיר ספא הקסומה שהיא מקור השם הגנרי כיום של כל מרחצאה, סשן טעימות קצר במבשלת דו-בוק מאזור נאמור, וואפל בלגי אותנטי בסגנון ליאז' (המוצלח בהרבה מזה של בריסל ושאר בלגיה), הרבה מאוד בירה, לא פחות גבינות וכמובן את טקס הכרזת הזוכים בתחרות לשמה התכנסנו.

את היום (וחצי) האחרון בילינו בבריסל, שם המראות כבר מוכרים לי מאוד, אבל גם שם היה לנו לעונג להגרר אחרי אנט אל סימטאות צרות ולמסעדות משובחות כאחד. הספק לא רע היה לנו שם – דליריום קפה האגדי, הפאב המעולה Moeder Lambic בו התאפשר לנו לשמוע את הבעלים פורש את משנתו (ויש לו חתיכת משנה) על תעשית הבירה העולמית בכלל והבלגית בפרט, ולקינוח –מבשלת קאנטיון שביקור בה הוא בגדר חובה לכל חובב בירה בכל פעם ופעם שהוא מגיע לבריסל. המונית שלי לשדה התעופה חיכתה לי מחוץ למבשלה עוד לפני שהסיור נגמר, אבל חמישה ימים אחר כך כבר חזרתי לשם שוב ליום בישול פתוח יחד עם הקבוצה בטיול המאורגן, כך שתחושת פספוס לא היתה. להיפך – לכמה ימים הרגשתי כמו מלך וואלוניה, ועל זה אני יכול להיות רק אסיר תודה.