מחתרת הפרסה
בשבועות האחרונים הפכתי לגבר הרפתקן.
מאוחר בלילה, אחרי שאישתי והילדים נרדמים, אני זוחל לי בשקט אל מחוץ לפוך הרך והחם, נועל את מגפי הבוקר האוסטרלי שלי – זוג נעליים חומות גבוהות שלא מפסיקות להפתיע אותי, בעיקר כי הן שלי, פותח חרישית את הדלת – מסמן לכלב לא לנשום, פוסע אל חדר המדרגות, לא מדליק אפילו את האור כדי שלא ישמיע קליק, סוגר את הדלת בעזרת המפתח בכדי שלא תרעיש חלילה וחס ויוצא אל הלילה.
תשע זה גם לילה, נכון?
כבר בקומה ראשונה אני מתחרט. אולי אחזור למיטה.
אבל אני גבר עכשיו, לא?
מה היה לי רע במיטה, אני תוהה כשהקור והחושך מקבלים את פני ברחוב הנטוש.
בשיכון בבלי הרחוב נטוש כבר בתשע. גם בשבע.
יאללה, אני נוזף בעצמי, אתה כבר בחוץ, לך על זה. עד הסוף. תהיה גבר.
אם רק הייתי יודע מה זה אומר.
הדבר היחידי מבין הדברים שאמרו לי שגברים עושים וגם אני יודע לעשות, פחות או יותר, הוא לשתות. אז אני נכנס לאוטו, של האישה, ונוסע לשתות.
בתור שתיין חובב אני מקפיד כבר שנים לשתות רק בין שתיים עשרה לשתיים.
בצהריים.
ככה יש לי עוד שעתיים להתאושש עד שהולכים הביתה. מהעבודה.
כשאני מגיע הביתה אני מסביר לילדים שמחכים לי שלאבא יש 'שמרצפופף' וזורק את עצמי על הספה או אפילו המיטה.
מסכן, אני שומע את מבטיהם מנסרים את גבי השחוח.
מה שהפך אותי לגבר הרפתקן הוא הברז.
הבעיה היחידה שיש לי עם 'הברז' היא שהוא סגור בצהריים.
בעצם יש לי עוד כמה בעיות. אבל לאט-לאט.
יוסי בוזנח וטל חוטינר היו קולגות שלי בעסקי ייצוג האלכוהול שנים רבות. אל תבקשו ממני להתחיל להסביר לכם עכשיו מה זה. את טל אולי יצא לכם לפגוש לובש חצאית סקוטית. מה שגברים צריכים לעשות בשביל להביא אוכל לאישה…
כששמעתי לפני כמה חודשים ששניהם, יחד עם אלעד דור שותפם, פתחו בר קטן מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, הבנתי מיד שטוב לא יכול לצאת לי מזה. כששמעתי שהבר הזה קורא לעצמו 'חמארה בולגרית', הבנתי שאני ממש בצרות.
הנה עוד מקום להתבזות בו, לצחוק כמו אידיוט ואחר כך לשלם את המחיר, חשבתי לעצמי בשקט ומיד יצאתי מהמשרד ופסעתי מעדנות לאורך רחוב אלנבי, עושה את עצמי מחפש ספרים משומשים של פיליפ רות'.
יש לי כבר את כולם.
מימין לשמאל: יוסי בוזנח, טל חוטינר ואלעד דור
'שישקו', או החמארה הבולגרית, התגלה מיד כיופי של מקום לשתות בו גינס, וחרא של מקום לאכול בו קציצות פראסה. עוד אחד ברשימה. אל תעלבו חברים אבל גם אתם מצטרפים לרשימה ארוכה ומפוארת של אנשים שלא יודעים לעשות קציצות פראסה אבל בכל זאת מתעקשים. אני מכבד כל מי שמחליט להיות חבר במסדר המכובד הזה למרות שהתוצאות ידועות מראש.
סבתא שלי הרי לא נותנת שיעורים פרטיים.
אפילו לי זה לקח 20 שנה להוציא ממנה את המתכון.
אבל היתה מוזיקה בלקנית מטופשת ומצחיקה, וגראפה בולגרית, וקצת נקניק לוקנקה והרבה צ'פחות מיוסי וטל אז למה להתלונן. קציצות פראסה מחורבנות היו לפניהם ויהיו גם אחריהם.
אחרי פעמיים-שלוש מיציתי את העניין חזרתי לזרועותיהם של מתי ועזרא שלא חיכו לי עכשיו כמו שלא חיכו לי מעולם.
אבל אז, בתפנית מפתיעה בעלילה הלא כתובה של חיי, נפתח לו 'הברז'
Just when I thought I was out, they pull me back in
מלמלתי לעצמי כמו אל פצ'ינו בסנדק 3. עוד גבר. בדימוס, אם יורשה לי.
'הברז' הוא מעין שלוחה של ה'שישקו'. אבל בעוד 'שישקו' משדר שמחת חיים נטולת מעצורים, גם אם מבוימת, לא בדיוק כוס התה של פולני קיצוני כמוני, הרי ש'הברז', אחיו הקטן והסולידי, מקדיש את עצמו לשתייה נטו בלי תוספות מיותרות כמו אוכל או 'שמייח'.
אל תבינו אותי לא נכון. לא עצוב בברז, חלילה וחס. אלא אם כן מכבי מפסידה על המסך הענק שמשדר שם כדורגל נון-סטופ, ואז טל קצת מדוכא. שום דבר שעוד קצת גראפה בולגרית לא יכולה לתקן.
אבל יחסית ל'שישקו' שמשחק אותה עממי ובולגרי, 'הברז' הוא מקום 'רציני'. טוב, נו, בערך.
בכל זאת, ערבי טעימה של יינות מרגלית למשל, הם לא ממש עניין מצחיק וגם זה כבר קרה כאן, כך שמעתי.
הברז מוקדש לבירות ויינות בוטיק ישראליים. אוסף היינות המקומיים, ועוד יותר ממנו אוסף הבירות ממבשלות מקומיות זערוריות וקצת יותר גדולות, הוא מרשים ובעיקר מנומק.
תמצאו כאן עשרות בירות חצי מחתרתיות שיוסי, אלעד ודור עושים להם כבוד, מניחים לצדן רק קצת חטיפים לא מחייבים ונותנים להן לדבר. אני למשל, טעמתי בירות ממבשלת ליבירה החיפאית שהתגלו כיופי של דבר למרות ריכוז הטעמים הגבוה מעט עבורי.
הבעיה, והנה זה מגיע – הרי לא ציפתם שפולני כמוני לא יתלונן קצת- מתחילה בברז. הברז האמיתי, לא שמו של המקום.
הברז היחידי בברז הוא של בירת אביר, בירת ה'בוטיק' החדשה של מבשלות הבירה המקומיות. טמפו הענקית, יצרנית הגולדסטאר והמכבי הנצחיות, החזירה לפני כמה חודשים מתהום הנשייה את בירה 'אביר' המנדטורית. משהו שסבא שלכם עוד שתה עם ה'כלניות' ברחובות תל אביב הקטנה. מעשה יפה וראוי לציון וגם הבירה הבהירה והקלה הזו היתה יכולה להיות כזו אלמלא התעקשה לשחק במגרשים קצת עמוסי טעם מדי, לטעמי הפלבאי לפחות.
המומחים יגדירו זאת בוודאי כעודף כשות או משהו דומה. ושוב, זה רק לטעמי הפרטי. אני בטוח שלא מעט שתיינים מקומיים יחבבו אותה. אני חיכיתי למשהו עדין יותר שיחליף סוף-סוף את מכבי, עם כל הכבוד, תופתעו אבל יש לי, וייתן לשיכורי ארצנו סיבה להתגאות גם בבירה הבהירה שלנו ולא רק בגולדסטאר הכהה. אבל עזבו אתכם מהשטויות והקיטורים שלי. נסו אותה בעצמכם.
טל ויוסי מבטיחים להפתיע ולגוון גם מכיוון הברזים של הברז אבל מבקשים לעשות זאת לאט-לאט. צודקים.
בינתיים אפשר לנסות להתרגל לטעם המיוחד של בירה 'אביר' או פשוט לשתות משהו אחר.
אם יהיה לכם רציני מדי תוכלו תמיד לנדוד חנות אחד צפונה אל ההמון הצוהל של השישקו ואם תחכו מספיק זמן, תוכלו להיות בטוחים שטל ויוסי יהיו בסופו של דבר שתויים דיים ויהפכו גם את הערב הסולידי בברז לעוד חגיגה חסרת מעצורים של אלכוהול וצחוקים.
ורק אני עוד תוהה איך בדיוק אני אמור להסביר לאישתי את הריח הנודף ממני אפילו בבוקר, אחרי לילה נוסף בו הייתי אמור לנחור מול הטלוויזיה.
רצית גבר, לא?
מה, לא?