פורטר ובניו – האקדמיה לבירה של ישראל

מאת חיליק גורפינקל | 11/08/2010

לפני המון שנים נסעתי לפריז. שזה כבר טוב, תודו.
הייתי בן שמונה עשרה והייתי לבד. שזה לא טוב, תאמרו.
לא כשאתה בפריז. בפריז זה רומנטי. ככה אומרים. אז אומרים.
אני רציתי למות. החזקתי לעצמי את הידיים וטיילתי ליד הסיין. עברתי את הגשרים המתוחים מעל הנהר והבטתי לעצמי עמוק בעיניים. רומנטי.
כשאתה בפריז אתה שותה יין. ככה אומרים. רומנטי. אבל אני הייתי בן שמונה עשרה והמשקה שלי היה גולדסטאר.
אין גולדסטאר בפריז.
ככה אומרים.
לא נכון.
דווקא יש.
באקדמיה לבירה. אקדמי דה לה בייר בצרפתית. וגם מכבי. לפחות כשהייתי בן 18 עוד היה. עכשיו עם כל המצב ומצבנו בתפוצות, אולי הוציאו אותן מהתפריט. באתר האינטרנט שלהם הן כבר לא מופיעות בתפריט.
קראתי על האקדמיה לבירה בכתבה אחת של יאיר גרבוז וידעתי שכשאגיע יום אחד לפריז, לשם אלך. מוזר מה עניין אותי בגיל 18. כששוטטתי באתר האינטרנט שלהם גיליתי שאין להם חמישים ברזים כמו שזכרתי אלא רק 12 ו150 בירות בבקבוק. אולי גם אז היו רק 12 ברזים. אני זכרתי יותר. אולי זה היה מקום אחר בכלל.
זה משנה משהו?

נזכרתי באקדמיה לבירה כשביקרתי באקדמיה לבירה הפרטית שלנו, של תל אביב ושל ישראל זאת אומרת, בהר-מסעדה פורטר אנד סאנס שנפתחה לפני כמה חודשים.
רחוב הארבעה בתל אביב הוא לא מקום שאתה רוצה להסתובב בו אלא אם כן הלכת לסרט בסינמטק. שזה בדיוק מה שעשיתי. סרט נהדר אגב. 'המדריך למהפכה', של דורון צברי ואורי ענבר.

אני לא זוכר מתי הלכתי בפעם האחרונה לשתות בירה עם הורי. אולי זה לא קרה אף פעם.
הלכנו לאכול יחד הרבה פעמים אבל בשנים האחרונות זה קורה או עם הילדים, שלי, או בכלל לא.
אבל בירה ביחד? לא חושב.
אבא שלי חולם לשתות איתי בירה כמו שני גברים כבר 20 שנה בערך. בסוף יצא שגם אמא שלי הצטרפה.

זה לא ממש משנה משום שאם אתם רוצים לשתות בירה כמו גברים, פורטר אנד סאנס היא לא המקום בשבילכם. או בשבילי.
בשביל יש את מתי, אלימלך, עמירם, מעיין הבירה. אתם יודעים מה, אפילו המנזר באלנבי. הסנדק והעוגן בחיפה. פעם היו גם שמעון באילת ושאול בדרך יפו תל אביב. אח,שאול, שאול, מה נעשה בלעדיך.
טוב לא חשוב, שוב נסחפתי.

פורטר אנד סאנס מתגאה בחמישים ברזי בירה. והפעם זה באמת.
גולדסטאר דווקא אין.
אבל יש מכבי.
לפתוח בית מקדש לבירה בלי גולדסטאר הוא סוג של יריקה מכוונת בפרצופה של תרבות הבירה המקומית, אמיתית או לא. אם יש תרבות בירה אצלנו, הגולדסטאר היא אבן הפינה שלה. מילא אם לא היתה גם מכבי הייתי חושב שאולי הם לא עובדים עם טמפו. לא שזה תירוץ. אבל יש מכבי. נו, אז מה הסיפור.

כל זה לא היה משנה לי עדיין, אלמלא הייתי מגלה שלמרות שפע הברזים המונומנטלי, ועוד שבעים בקבוקים, אין לי כאן מה לשתות. זה לא אתם, כמובן, זה אני.
מעולם לא חיבבתי בירות בלגיות מתקתקות ואלו, מה לעשות, שולטות כאן בתפריט.
אני כמובן מגזים קצת. קצת הרבה. אבל אני אוהב לאגרים וכאלו יש כאן אבל לא מספיק. בכלל תרבות הבירה הזעטוטה של ארצנו נוטה נטייה חמורה לכל מה שכבד, סמיך, פירותי, אלכוהולי מאד ובעיקר מתוק מדי.

אבל הערב יש לי אורחים ואני צריך למצוא משהו לשתות לא רק לי אלא גם להם.
אז הזמנתי לעצמי לונדון פרייד – אייל אנגלי מצוין. לאמא שלי לקחנו כוס קטנה של פילזנר אורקוול הצ'כית הקלה, המרירה והנהדרת, באמת שזה מה שהייתי לוקח לעצמי, בעצם אם זה לא היה מעט צפוי וגם זה מה שאמא רצתה אז למה שאפריע לה. אבא שלי קיבל שימאיי טריפל, בירת הנזירים השתקנים המהוללת שאני כמובן ציפיתי שתהיה מתוקה להבחיל אבל החלטתי לעשות כבוד לאחת הבירות הכי מהוללות של הבלגים הסוטים ובכלל.
הפתעה גדולה. השימאי היתה פשוט מצוינת. מתוקה אמנם אבל לא רק. בירה מרתקת. אולי אני סתם נודניק.
למה אולי.
בין סיבוב בירה למשנהו הזמנו גם משהו לאכול.
הרינג בשמנת, קצת קלמארי. שום דבר לכתוב עליו הביתה אבל גם לא מזיק או מפריע. אוכל ליד הבירה שהיא כאן הדבר החשוב.

עוד סיבוב.
חצי אוהר'ס אירית כהה בשבילי . עשו לי טובה, הפורטר וגם בניו, תבקשו מהיצרן או היבואן או מי שלא יהיה כוסות של שליש או רבע. מה זאת אומרת אי אפשר קטנה מהבירה הזו כי היצרן נותן רק כוסות גדולות. אז תמזגו לי אותה בכוס מים. זה בר בירה כאן, אני אמור להתנסות, לא? ואיך אעשה זאת במנות ענק כאלה. לא חשוב, לא גמרתי את הבירה. אחלה בירה האוהר'ה הזו. נותנת פייט טוב אפילו לגינס האהובה. משהו שהלך לאיבוד במסחור העצום של הגינס נמצא כאן עדיין. איזו מרירות, טעימה במיוחד, רכה וקרמית מאד, סליחה על הפלצנות.
אבא שלי לקח עוד בלגית. אני צריך לבדוק מה קורה עם אבא שלי בהזדמנות. עכשיו זו היתה שוף הובלון, בירה מיוחדת ונדירה של יצרנית הלה שוף והמק שוף הבלגיות. כן, הבירות עם הגמד המסטול בבקבוקי הענק. שוב הפתעה. מתחיל מתוק אבל נגמר מר. מקסים. נראה לי שאני מתרכך בפינות. אוהב בלגיות פתאום. מה נהיה ממני. אני מקווה שלא יחליט מי שצריך להחליט דברים כאלה שגם אותי כדאי לבדוק.
יש עוד המון בירות אתם בוודאי מבינים. בירות בוק, כמוני, ובירות חיטה, איילים ולאגרים, בהירים וכהים, בירות בוטיק ישראליות ובירות גרמניות מסחריות. ואוסטריות וגרמניות, אמריקניות ואיטלקיות ואוסטרליות, עם 4.8 אחוז אלכוהול או עם עשרה. שמחה גדולה.
הפורטר הוא מזללה מתוקתקת, מעוצבת, נקייה ומריחה מאפטר שייב ואו דה קולון. לא ממש מאורה להתחזר בה על נקניקיות וכרוב כבוש ואיזה שש או שבע בירות גדולות. אולי זה לא מה שאתה אמור לעשות באקדמיה לבירה, אבל מה אני מבין. אני, באקדמיה, קיבלתי צו הרחקה אחרי שנה. אמרו לי שעדיף שאלך לעבוד כי תלמיד חכם כבר לא יצא ממני. אז אני עובד. כותב על בירה. גם זו עבודה, לא?

פורטר אנד סאנס. הארבעה 14. תל אביב.